“וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם”. (איוב פרק לז פסוק כא)

כשיורד גשם בחוץ, יש תחושה של אפלוליות כזאת באויר. קר ועל חלקנו זה משפיע מאוד על המצב הנפשי.

אני מודה שלי לא פשוט בחורף.

יש לי תמיד תחושה של התכנסות פנימה. אבל עם זאת יש תחושה גם של ניקוי פנימה כאילו גם הנפש שלי בתוך האמבטיה…

הנפש שלי-הילדה הפנימית דורשת המון תשומת לב ממני,יותר מבדר”כ ואני-הבוגרת מרווה אותה,מזכירה לה שוב ושוב עד כמה היא מיוחדת באמת..

לפעמים הילדה הפנימית שלנו מבקשת את זה ומה אנחנו עושות?

מנסות לעשות הכל על מנת שזה יעלם, ושהמזג אויר הגשום יהפך לבהיר..או שירד מבחוץ באופן שלא באמת נרגיש אותו מבפנים…מייצרות רוח שמדחיקה את רגשותינו ואז הילדה הפנימית לא באמת מוצאית מנוח.

זה לא מטהר, זה לא הופך אותנו לחזקות יותר, אלא בדיוק להיפך. הטיהור האמיתי הוא כן לתת מקום לתחושות שעולות.

אמנם גשום וקר, אבל הגשם הוא מים ומים הם חיים! וכל אחת יכולה לייצר חיים כאלה בתוכה. לכל אחת יש את הגשם שלה שיורד בפנים…ששוטף ומטהר ועוזר לה להיות פנוייה להכיל את עצמה ממקום אמיתי באמת.

אני רוצה לשתף אתכם בקטע שכתבתי על הגשם
מתוך סדרת קטעי הקול “עוצמת השלווה הפנימית שבלב”:

והיה גם גשם.
אך ירד תמיד לידי.
וכל הזמן צעקתי לו בוא.רד עליי.

והוא רק לחש, המתיני. עוד קצת.עוד מעט.
אני רק מסיים פה ואני בא.

” והוא הגיע תמיד מאוחר בלילה.כשכבר ישנתי. והוא הרווה אותי אך בכל זאת לא חשתי דבר.
והוא לחש..ליאת..ליאת אור..אני כאן…
אני כאן ממש מעלייך…
וכלום אני לא שמעתי.
אבל ידעתי.
ידעתי שהיה.
הוא השאיר בי חותם.
ידעתי שהיה גם אם לא ידעתי.
פשוט ידעתי.
לילה אחד הוא לא בא.

ושאלתי,איכה?

והוא התהלך לי בין חדרי הלב.

אמר לי מספיק הייתי בחוץ.
עכשיו אני רוצה להיות בפנים.בתוכך.

ולא הבנתי.
ושאלתי מי ישקה אותי כעת?

והוא ענה שאין צורך יותר ושיש בי מספיק גשם וכעת הוא נח לו בפנים.בתוכי.

ולא הבנתי.
אבל מה עם הבחוץ?
איך אזהר? איך אנצוץ? איך ארגיש טוב?

את כבר..את כבר זוהרת את כבר נוצצת את כבר מרגישה טוב!

אבל אני לא גודלת…

את גודלת..גדלת המון.
מבחוץ נראה רק עלה קטן
אך מבפנים עץ גבוה וגדול!

אבל אתה שוכן בפנים וזה לא נותן לי מנוח!

למה?

כי גשם יורד בחוץ. הוא אף פעם לא בפנים!

בטח שיורד בפנים. לכל אחד יש את הגשם שלו.
אני רוצה שאת תרגישי בי.תרגישי באמת לא רק תדעי שאת יודעת למרות שאת לא יודעת.
תרגישי בי.נוכח. חי. עמוק בתוכך.
את מרגישה את המימיות שלי?

כן.
וזה נעים.

וזה מרווה?

כן.

וזה מרעיד?

כן…
אבל אני חייבת שתפנה לי קצת מקום.

מקום למה?
אני חייב את כל המקום!
אני חייב להחיות אותך!

אבל יש לי עוד גשם בפנים.

באמת?
עוד אחד מלבדי?

כן..

אז אחבור אליו..ונוריד גשמים יחד!

יחד?

כן!

וזה לא יבלבל אותו?

למה שיבלבל?

לא יודעת…אולי הוא רוצה לרדת לבד?

אני לא מוחק אותו.אני רק מחזק אותו.
אין בזה רע.

והוא לא יהיה תלוי בך?

תלוי? לא… כשנתמזג ונהיה לאחד כל אחד מאיתנו יקבל כוחות משלו. גם כשלא אהיה, עדיין אהיה איתו יחד.

לא תהיה?
אתה מתכוון לעזוב?

לא אהיה אך עדיין אהיה.
אל תדאגי.
רק תסמכי עליי…

אני סומכת.

אני אוהב אותך.ואת הגשם שלך.

גם אני אותך. ואת הגשם שלך.

אני אוהב אותנו ואת הגשם שלנו.
את המקצב
את החוזק.
את העוצמה.
את האומץ.
אני אוהב הכל.

והכל אוהב אותך..
הוא רק צריך לעכל .

את מה?

את אשר לא נגמר לא מסתיים.

אבל כך היה תמיד.

היה?

לא היה והיה.

אז תגיד..יהיה מתישהו קצה? האם משהו יעשה עד הסוף?

משהו אכן יעשה..עד לאינסוף… “