דקות עמוקות

המילים של השירים:

הַחֹרֶף/לִיאַת אוֹר סֵמֶל

כְּשֶׁהוֹלְכִים לְבֵית הַסֵּפֶר
תָּמִיד הוֹלְכִים עִם מְעִיל וּסְוֵדֶר
כִּי עַכְשָׁו מַתְחִיל הַחֹרֶף
וְצָעִיף לוֹבְשִׁים עַל עֹרֶף
מַגָּפַיִם בָּרַגְלַיִם
לְבַצְבֵּץ בִּשְׁלוּלִיּוֹת הַמַּיִם
וְאִם יֵשׁ עוֹד שְׁאֵלוֹת
בַּחֹרֶף לוֹבְשִׁים כְּפָפוֹת
וּכְשֶׁמַּגִּיעִים אֶל הַכִּתָּה
יֵשׁ קֹדֶם כֹּל הַפְסָקָה
וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִים לִלְמֹד
עִבְרִית חֶשְׁבּוֹן תָּנָ”ךְ וְעוֹד
וּכְשֶׁאֲנִי חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה וְיֵשׁ קֶשֶׁת
אֲנִי מְאוֹד נִרְגֶּשֶׁת.

זה השיר הראשון שכתבתי כשהייתי בת 10

דרך משלי

מילים ושירה: ליאת אור סמל

לחן ועיבוד: חן הררי

יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ מִשֶּׁלִּי לְהַפְנִים
וּמִיָּד רוֹאִים עָלַי עַל הַפָּנִים 
יֵשׁ לָהֶן צֶבַע מְיֻחָד
כְּשֶׁאֲנִי קוֹלֶטֶת אֶחָד לְאֶחָד

יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ מִשֶּׁלִּי לְהַרְאוֹת
וַאֲנִי לֹא צְרִיכָה מִסְּבִיבִי מַרְאוֹת
וּכְשֶׁזֶּה כֵּנֶה בִּי מִבִּפְנִים
אֲנִי בַּעֲנָנִים.

כִּי לְכָל אָדָם דֶּרֶךְ מִשֶּׁלּוֹ
הַנּוֹעָדָהּ בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילוֹ
וְאִם יֵלֵךְ בָּהּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת
עוֹד יַגִּיעַ לְאָן שֶׁאָמוּר בֶּאֱמֶת

יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ מִשֶּׁלִּי לְשַׁחְרֵר
בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת הַחוֹל מִתְפַּזֵּר
בְּכָזוֹ מִן קְלִילוּת נְעִימָה
תִּזְהַר הַנְּשָׁמָה

כִּי לְכָל אָדָם דֶּרֶךְ מִשֶּׁלּוֹ…

יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ מִשֶּׁלִּי לִלְמֹד
וְעַל הָרַגְלַיִם מֵחָדָשׁ לַעֲמֹד
וּמַזָּל שֶׁהֵבַנְתִּי בְּדִיּוּק אֵיךְ
לֶאֱחֹז וּלְהִתָּמֵךְ
מַזָּל שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי
שֶׁשַּׁיֶּכֶת רַק לִי
מַזָּל שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי
לִהְיוֹת

כִּי לְכָל אָדָם דֶּרֶךְ מִשֶּׁלּוֹ…

תּוֹדָה/לִיאַת אוֹר סֵמֶל

רָצִיתִי לְהַגִּיד תּוֹדָה,
זֶה בָּעַר בְּתוֹכִי פְּנִימָה בָּעַר לַנְּשָׁמָה,
קִבַּלְתִּי וְהִפְנַמְתִּי מֵעֵין תּוֹבָנָה אוֹ אֲפִלּוּ שְׁנַיִם,
שֶׁהַגּוּף הוּא מַתָּנָה לַנְּשָׁמָה, וְשֶׁהַחַיִּים הֵם מַתָּנָה מֵהַשָּׁמַיִם,
לְהַחֲזִיק חָזָק חָזָק אֶת אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי, לְהַחֲזִיק בִּשְׁתֵּי יָדַיִם,
לְהָבִין שֶׁזּוֹ סְגֻלָּה…
סְגֻלָּה שֶׁזָּכִיתִי לִפְקֹחַ שְׁתֵּי עֵינַיִם,
סְגֻלָּה הִיא הַיְּכֹלֶת לְהַאֲזִין לְקוֹלוֹת הֲיִקֹּם,
וְהַיְּכֹלֶת לְהַחֲיוֹת אֶת מָה שֶׁהָיָה פַּעַם כְּלוּם…
סְגֻלָּה הִיא הַיְּכֹלֶת לְהִסְתַּכֵּל עַל הַצַּד הַשֵּׁנִי,
יִחוּדִי הוּא הַמַּאֲמָץ לְכַוָּנוֹת טוֹבוֹת
שֶׁלֹּא מַצְבִּיעוֹת רַק עַל “אֲנִי וַאֲנִי”…
תּוֹדָה עַל עוֹד תּוֹבָנָה,
הַמְּכַוֶּנֶת אוֹתִי אֶל טִירַת הַהֲבָנָה
הַמַּרְאָה לִי עַד כַּמָּה אֲנִי שָׁוָה
הַמַּרְאָה לִי עַד כַּמָּה אֲנִי אֲהוּבָה…
חֲסֵרִים עוֹד חֲלָקִים לַתְּמוּנָה,
וּבְכָל יוֹם מִזְדַּמֵּן לִי לִמְצֹא חֵלֶק אוֹ אוּלַי חֲצִי חָדָשׁ,
וּבְאֶחָד מֵהַיָּמִים כְּשֶׁאֶמְצָא אֶת כֻּלָּם
תִּתְחַזֵּק בְּתוֹכִי הָאֱמוּנָה,
שֶׁשּׁוּם חוֹמָה לֹא תַּעֲמֹד מוּלִי יוֹתֵר
וְשֶׁאוּכַל לַעֲבֹר דַּרְכָּהּ…
לֹא, לֹא אֲבַקֵּשׁ שֶׁכָּל חַיַּי אֶתְהַלֵּךְ בְּגַן שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים,
אֲנִי מְקַבֶּלֶת בְּאַהֲבָה אֶת דִּינָמִיקַת הַחַיִּים וְאֶת הַשִּׁנּוּיִים
אֲבַקֵּשׁ רַק מִמְּךָ אֱלוֹקִים
שֶׁתַּעֲזֹר לִי לִהְיוֹת סוֹבְלָנִית
וּלְהַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא אֶת מָה שֶׁגּוֹרֵם לְחִיּוּךְ מִבִּפְנִים…
וַהֲכִי הֲכִי
לָתֵת מֵעַצְמִי…לָתֵת, לָתֵת לַאֲחֵרִים…
לְכָאֵלֶּה שֶׁפִסְפְסוּ אֶת הָרַכֶּבֶת הַנּוֹסַעַת לִמְקוֹם הַתּוֹבָנוֹת,
לְמִגְוַן הָאֶפְשָׁרוּיוֹת
שָׁם כָּל מָה שֶׁצְּרִיכִים הוּא רַק לִרְצוֹת
שָׁם מֻתָּר גַּם לֹא לָדַעַת מָה רוֹצִים,
לְהַקְשִׁיב וּלְנַסּוֹת…
וְאֶת מָה שֶׁקּוֹל הַלֵּב אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת!
לְהָבִין שֶׁאִם טָעִינוּ זֶה לֹא סוֹף הָעוֹלָם,
לְהָבִין שֶׁכָּל טָעוּת רַק חִזְּקָה אוֹתָנוּ
כִּי יֶדַע זֶה כֹּחַ
הַמֵּעִיר אֶת אֲשֶׁר נִרְדָּם…
וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הִזְדַּמֵּן לָהֶם לָדַעַת כְּלָל עַל קִיּוּמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ רַכֶּבֶת,
אֲבָל זֶה לֹא בְּאַשְׁמָתָם…
אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאוּ אַחֶרֶת…
אָז תּוֹדָה אֱלוֹקִים שֶׁנָּתַתָּ לִי כָּזֶה רֶצֶף שֶׁל חַיִּים
הַמּוֹבִיל אוֹתִי אֶל הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְנִים…

תהילים פרק ק-מזמור לתודה

לחן: ליאת אור סמל

א מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝יהוָ֗ה כָּל-הָאָֽרֶץ: ב עִבְד֣וּ אֶת-יְהוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה: ג דְּע֗וּ כִּֽי-יְהוָה֮ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא-עָ֭שָׂנוּ (ולא) וְל֣וֹ אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ: ד בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו | בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה הֽוֹדוּ-ל֝֗וֹ בָּרְכ֥וּ שְׁמֽוֹ: ה כִּי-ט֣וֹב יְ֭הוָֹה לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד-דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ:

הָאוֹרוֹת הַגְּבוֹהִים

מילים ושירה: ליאת אור סמל

לחן ועיבוד: חן הררי

הִגִּיעַ הַזְּמַן
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה
וְאַתְּ לְמוּלִי קְרֵבָהּ וּבָאָה
עוֹלָה נָעֲלָה
תְּפִלָּה וְעוֹד תְּפִלָּה
וְהִנֵּה אַתֶּם
כְּבָר חָתָן וְכַלָּה

בִּצְלִילוּת עֲמֻקָּה
רֶגֶשׁ וּמַחֲשָׁבָה
יְקַדֵּשׁ הָאוֹהֵב
אֶת הָאֲהוּבָה
עָצְמַת הַבְּרָכָה
מִבִּפְנִים שְׁרוּיָה
נֶחְתְּמָה בִּקְדֻשָּׁה
בְּזוֹ הַהֲוָיָה

הָאוֹרוֹת הַגְּבוֹהִים
יְרַצְּדוּ בִּשְׁלַל צְבָעִים
וְהַמַּלְאָכִים
יוֹרְדִים לְכַמָּה רְגָעִים
אַהֲבַת הַלְּבָבוֹת
בְּעֵינַיִם נָקִיּוֹת
בְּרָכוֹת מִמָּרוֹם
יוֹם חַג הַיּוֹם

חָתָן וְכַלָּה
בְּחָכְמָה בָּנוּ בֵּיתָם
פּוֹסְעִים אֶל עָתִיד
שֶׁבִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת נֶחְתַּם
כָּל הַדְּרָכִים
מִצְטַלְּבוֹת וּמוֹבִילוֹת
לְדֶרֶךְ אַחַת
בָּהּ תּוּכְלוּ יַחְדָּו לִצְעֹד.

הָאוֹרוֹת הַגְּבוֹהִים…

אַתְּ לִי-נוֹר לִי/לִיאַת אוֹר סֵמֶל

פָּנִים לָהּ שַׁיִשׁ בְּאוֹר נוּגֶה
חֵן וְיֹפִי אֵינֶנּוּ שׁוֹגֶה
אֶרְאֶה בְּפָנַי מַרְבִּית הַיּוֹם
אָחוּשׁ כְּאֵב בִּזְמַנֵּי מְנוּחוֹת
הַכֹּל הִיא ,הָאֲוִיר שֶׁל הָרֵאוֹת
מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהּ וְהִיא לִי אַלְפֵי מַרְאוֹת
בְּכָל הֲוָיָה וְכִוּוּץ הָעֵינַיִם
אֵיךְ זֶה הוֹפְכוֹת אָדֹם הַלְּחָיַיִם
הִיא לִי פֶּלֶא בְּזֶה הַתֶּדֶר
כּוֹרֶכֶת בָּהּ תּוֹמֶכֶת וְהַכֹּל בְּסֵדֶר
בָּרָק נִעְנַע בִּי בְּזֶה הַחִיּוּךְ
הָעָצְמָה בָּעֲרָה בִּי בָּזֶה הַשִּׁיּוּךְ.
בְּכִי חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ וְשֵׁנָה עֲמֻקָּה
וְאַלְפֵי דַּקּוֹת מְתוּקוֹת שֶׁל שְׁתִיקָה
מָה הִיא לִי לְנַסֵּחַ לֹא אֵדַע
שְׁאָגָה שֶׁל דְּאָגָה עַד לֹא יָדַע
וּלְךָ בּוֹרְאִי אֲנִי כֹּה מוֹדָה
שִׁירָה לָהּ הַפְכָנִי שְׁדוּדָה.

אִמָּא

מילים ושירה: ליאת אור סמל

לחן ועיבוד: חן הררי

אַתְּ הַהוֹלֶכֶת בְּיַחַד אִתִּי,
לְאָן שֶׁלֹּא אַפְנֶה מַבָּטִי,
אַתְּ הַמְגוֹנֶנֶת, הַנּוֹתֶנֶת הַכֹּל,
מִכָּל הַטּוֹב שֶׁקַּיָּם.

אַתְּ הַמְּחַבֶּקֶת אֶת חִבּוּקָהּ,
וְאֶת דְּמוּתֵךְ בִּדְרָכַי מַעְתִּיקָה,
אַתְּ הָעוֹטֶפֶת, הַמְּשַׁתֶּפֶת
וּמַפְנָה לִי מָקוֹם בְּלִבָּהּ.

אִמָּא, אֵין כְּמוֹ אִמָּא
אֵין עוֹד כָּמוֹךָ בָּעוֹלָם…
אִמָּא נִכְנֶסֶת פְּנִימָה,
אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ מִכֻּלָּם.
אִמָּא אֵין כְּמוֹ אִמָּא,
הַדֶּבֶק הַמְּחַבֵּר,
אִמָּא אֶת נַפְשִׁי הַנְּעִימָה,
בְּמַבָּטֵךְ הֶעָמֹק הַחוֹדֵר.

אַתְּ הַיּוֹעֶצֶת בִּדְבַר כִּוּוּנִי,
אַתְּ הַדּוֹאֶגֶת לִשְׁאֹל לִשְׁלוֹמִי,
אַתְּ שֶׁלֹּא עוֹצֶרֶת, אַתְּ הַמְּבַדֶּרֶת,
וּפוֹרְצִים בִּצְחוֹק עַד בְּלִי דַּי…

אִמָּא אֵין כְּמוֹ אִמָּא…

זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאַר

מילים ושירה: ליאת אור סמל

לחן ועיבוד: חן הררי

וְהַמַּצָּב לֹא מַצָּב
חַבֵּק אוֹתִי עַכְשָׁו
הַלֵּב דּוֹפֵק חָזָק
זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאַר.

הַר הַכְּאֵב הַנֶּאֱלָם
שֶׁלֹּא רָאִיתִי מֵעוֹלָם
חַבֵּק אוֹתִי עַכְשָׁו.
זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאַר.

וְהַנִּיצוֹץ עוֹד יַחֲזֹר
הַדְלֵק כְּבָר אֶת הָאוֹר
כִּי אַחֶרֶת אֵיךְ אֶרְאֶה
אֶת כָּל זֶה עוֹבֵר
וְאֶת הַהוּא הַמִּתְהַוֶּה
וְאֶת הַהוּא הַנּוֹצָר
מַדְלִיק וּמַמְשִׁיךְ וְאֵינוֹ נֶעֱצָר

וַאֲנִי אֵינֶנִּי בַּחֲזִית
נִכְנֶסֶת פְּנִימָה לְאִישִׁי
דִּמְעָה חֲרִישִׁית
וַאֲנִי כָּאן

אֵיפֹה אַתְּ נִמְצֵאת?
הֵיכָן אַתָּה נִמְצָא?
וּמָה הַהִיא רוֹצָה?
זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאַר

וְהַנִּיצוֹץ עוֹד יַחֲזֹר…

הַחְזֵר כָּל הַנְּשָׁמוֹת
רַפֵּא לִבֵּנוּ לָעַד
בִּזְמַן הוֹוֶה וּבֶעָבָר
אַתָּה תָּמִיד שָׁם
וַאֲנִי כָּל כָּךְ מְחַכָּה
וַאֲנִי כָּאן
זֶה מָה נִשְׁאַר

וְהַנִּיצוֹץ עוֹד יַחֲזֹר….

תָּמִיד קָרוֹב/לִיאַת אוֹר סֵמֶל

לֶאֱהֹב אָדָם עִם כָּל הַלֵּב
לִפְעָמִים זֶה כֶּיף לִפְעָמִים זֶה צוֹרֵב
מִצַּד אֶחָד לַכְּמוּהַּ לִקְרָאתוֹ
מִצַּד שֵׁנִי לְהַנִּיחַ לוֹ לְהַמְשִׁיךְ לְאִטּוֹ
מִצַּד אֶחָד לֹא לִבְדֹּק מָה אִתּוֹ
מִצַּד שֵׁנִי לְחַפֵּשׂ קְצָת מִנִּבְכֵי נִשְׁמָתוֹ
לֶאֱהֹב אָדָם עִם כָּל הַלֵּב
כְּמוֹ פֶּרַח קָמֵל וּבוֹ זְמַנִּית מְלַבְלֵב
וְלִלְמֹד…לִלְמֹד הַרְבֵּה
וּבָרֶגַע בְּעֵינָיו לְהִשָּׁבֶהּ
לַחֲשֹׁב מָה הוּא הָיָה הֲכִי רוֹצֶה
וְלָלֶכֶת עִם זֶה עַד לַקָּצֶה
לַחֲשֹׁב ,עַל זֶה מֶה הָיָה אוֹמֵר?
וּמָה לֹא מְגַלֶּה וּבַבֶּטֶן שׁוֹמֵר?
וּבְעִקָּר לֹא לְהַפְסִיק וְלַחֲשֹׁב
אֵיךְ רוֹצִים אוֹתוֹ תָּמִיד אִתִּי,תָּמִיד קָרוֹב.

זו אני שם

מילים ושירה: ליאת אור סמל

לחן ועיבוד: חן הררי

בעבר היה פחות
עכשיו יש יותר
ולא מהצד הנחמד ביותר
רציתי לנסות ולא לוותר

הייתי אחרת
היום אני לא
לפעמים זה נהדר
דועך בי לאיטו
לפעמים אני ממש ממש רוצה
שהכל ישוב לקדמותו

זו אני שם
רסיסים שבורים
זו אני שם, כך קרו הדברים
מתבוננת,
בוחנת,
כל רסיס ורסיס

זו אני שם
גם בשמחה
זו אני שם
במה שמכעיס
מתבוננת,
ולרגע אני לא אני

מתהלכת בחדר יחפה
אינני בוחרת בדרך עקיפה
כי בכל סדק ובכל שבירה
מוצאת משמעות, מוצאת עצמה

והאגו זז הצידה מוצא לו פינה
סדק הדבר מתחבר לתמונה
ולביקורת אמנם אין מנוח
וקשה.. קשה לי לברוח…

זו אני שם …

לא מוצאת כח
הוא נע ונד בתוכי
עד אשר הופך הכרחי
נחבא אל הכלים
עוצר יוצר מביט עמוק בין הכתלים.

זו אני שם…

כך קרו הדברים, כך קרו הדברים.

מְבִינָה זוּ לֹא מִלָּה מוזרה/לִיאַת אוֹר סֵמֶל

אֲנִי מְבִינָה.
אֶת הַקֹּשִׁי הַצּוֹמֵחַ בִּדְבַר הַכְּאֵב
אֶת שֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹבֵל וְאֵינוֹ מְלַבְלֵב.
אֶת תְּחוּשַׁת הַלְּבַד הַחוֹנֶקֶת
אֶת הַמְּצוּקָה שֶׁמֵּהַלֵּב נֶעְתֶּקֶת
אֲנִי מְבִינָה.
שֶׁקָּשֶׁה לָךְ נוֹרָא לְהִתְמוֹדֵד
עִם כָּל הַכְּעָסִים שֶׁמִּתְפָּרְצִים מִמֵּךְ
עִם הַקֹּשִׁי לְהַגְדִּיר קִשְׁרֵי יוֹם יוֹם
זֶה שֶׁאַתְּ כְּלוּם אוֹ כָּל כֻּלֵּךְ פִּתְאוֹם
אֲנִי מְבִינָה הַכֹּל
עַד לַפְּרָט הָאַחֲרוֹן
מִבְּלִי לְהָאִיץ בָּךְ שֶׁתִּמְצְאִי לָזֶה כְּבָר פִּתְרוֹן
אוֹ לִשְׁאֹל אֵיךְ לֹא הִפְנַמְתְּ עֲדַיִן אֶת הָעִקָּרוֹן
אֲנִי מְבִינָה וּמְכַבֶּדֶת עַד מְאוֹד
אֶת הַתְּשׁוּקָה בִּדְבַר קַבָּלַת הָעוֹד
אַתְּ שָׁמָּה הַכֹּל עַל הַשֻּׁלְחָן
זֶה מָה שֶׁקּוֹרֶה לָךְ וַאֲנִי נִמְצֵאת אִתָּךְ כָּאן
מִסְתַּכְּלוֹת בְּאֹמֶץ עַל הַתְּחוּשׁוֹת
שֶׁאֵינָן מְבַיְּשׁוֹת
רַק מְבַקְּשׁוֹת מָקוֹם
לְהַבְחִין בָּהֶן, לְקַבְּלָן וְלִחְיוֹת אִתָּן בְּשָׁלוֹם.